Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 29a
משנה: כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ. מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. תּוֹלִין וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאִם לָן עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל הָעֵ֗ץ כִּֽי קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֨נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי כְּלוֹמַר מִפְּנֵי מַה זֶה תָּלוּי. מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל׃
Traduction
Voici la manière de pendre le supplicié: On enfonce une poutre dans la terre; de cette poutre sort un bois comme une branche; on met alors les deux mains du supplicié l’une sur l’autre, et on le pend (par les mains). R. Yossé dit: La poutre n’est pas enfoncée, elle est debout et inclinée, de sorte que son extrémité supérieure s’appuie sur une paroi, et on pend le supplicié, comme les boucher pendent les animaux. Il faut descendre le supplicié du gibet aussitôt que la nuit arrive sous peine de contrevenir à la défense exprimée ainsi (Dt 21, 23): tu ne laisseras pas séjourner son cadavre sur le gibet, mais tu auras soin de l’enterrer le même jour; car un pendu est une chose offensante pour Dieu. On veut dire par là: puisqu’un tel a été pendu pour avoir blasphémé Dieu, il se trouverait qu’on laisse profaner le nom divin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד תולין אותו משקעין. נועצין את הקורה בארץ:
והעץ יוצא ממנה. כמין יתד היה יוצא מן הקורה סמוך לראשה:
ומקיף שתי ידיו. סומך זו אצל זו. כמו לתרום מן המוקף:
ותולה אותו. בידיו:
ר' יוסי אומר קורה מוטה על הכותל. לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחר על הארץ וראשה אחד מוטה ונסמוך על הכותל וטעמא דר' יוסי לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו ואמרה תורה כי קבר תקברנו מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה ורבנן הך תלישה לאו כלום ולא מיעטה התורה אלא שלא יהא עץ מחובר מעיקרו והלכה כחכמים:
נמצא שם שמים מתחלל. שמזכירין שזה בירכו:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה חוֹמֶר בִּמְחַלֵּל מִבִּמְגַדֵּף וְזֶה זֶה חוֹמֶר בִּמְגַדֵּף מִבִּמְחַלֵּל. בִּמְגַדֵּף כְּתִיב לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל הָעֵ֗ץ. וּבִמְחַלֵּל כְּתִיב וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת אַיָּ֙ה אֶת הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ עַל הַצּוּר֙ מִתְּחִילַּת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ מַ֥יִם עֲלֵיהֶם֭. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי''ו בְּנִיסָן עַד י''ז בְּמַרחֶשְׁוָן.
Traduction
On a enseigné (174)V. (Qidushin 4, 1). que R. Eliézer b. Jacob dit: La profanation du nom divin est un crime plus grave que celui de le blasphémer (et entraîne un long séjour sur le gibet), et d’autre part, le blasphème comporte une aggravation de plus que le fait de profaner (puisqu’elle suscite la double pénalité de la lapidation et la pendaison). Or, de celui qui blasphème il est dit (ibid.): tu ne laisseras pas séjourner son cadavre sur le gibet; tandis que du profanateur (comme des fils de Saül) il est dit (2S 21, 10): Repça fille d’Aia prit le sac et l’étendit sur le roc, depuis le commencement de la moisson, jusqu’à ce que l’eau (de la pluie) se répandit sur eux; donc ils restèrent pendus du 16 Nissan au 17 Marheshwan (époque de la pluie). – (175)Le reste du est traduit au même, ib...
Pnei Moshe non traduit
גמ' זה חומר במחלל מבמגדף. מחלל שם שמים חמור ממנו לענין דאמר לקמן שבמגדף עובר בלא תלין ובמחלל שם שמים מצינו שבני שאול שהיו נהרגין מפני חילול השם והיו נתלין זמן רב כדלקמן:
וזה חומר במגדף מבמחלל. שהמגדף נסקל ונתלה כדקתני במתניתין משא''כ במחלל:
וּמָאן דָּמַר. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נָשִׂיא. עוֹבְדָה דְאַשְׁקְלוֹן מְסָייֵעַ לֵיהּ. תְּרֵין תַּלְמִידִין הֲווּ בְאַשְׁקְלוֹן אָֽכְלִין כְּחָדָא וְשָׁתִין כְּחָדָא וְלָעִיין בְּאוּרַייְתָא כְּחָדָא. מִית חַד מִינּוֹן וְלָא אִתְגְּמַל חֶסֶד. מִית בַּר מַעְייָן מוּכָּס וּבְטֵילַת כָּל מְדִינְתָא מִגְמְלִינֵיהּ חֶסֶד. שְׁרִי הַהוּא תַלְמִידָא בְכִי וַאֲמַר. ווַי. דִּילְמָא לֵית לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלוּם. אִיתְחֲמֵיהּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ וַאֲמַר. לָא תִיבְזִי בְנֵי מָרֵיךְ. דֵּין עֲבַד חַד זְכוּ וַאֲזַל בֵּיהּ וְדֵין עֲבַד חַד חוֹבָה וַאֲזַל בֵּיהּ. וּמַה חוֹבָה עֲבַד. חַס דְּלָא עֲבַד חוֹבָה מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא זִימְנָא חָדָא הִקְדִּים תָּפִילִּין שֶׁלְּרֹאשׁ לִתְפִילִּין שֶׁלְּיַד. וּמַה זְכוּ עֲבַד בַּר מַעְייָן מוּכָּס. חַס לֵיהּ דְּלָא עֲבַד זְכוּ מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא זִימְנָא חָדָא עֲבַד אֲרִסְטוֹן לְבוּלֶבוֹטַייָא וְלָא אֲתוֹן. אֲמַר. יֵיתוּן מִיסְכֵּינֵי וְיֵיכְלוּנֵיהּ דְּלָא לִיקַּלְקֵל. וְאִית דָּֽמְרִין. הֲוָה סַגִּי בְאוֹרְחָא וַהֲוָה תְחוֹת שִׁיחֵיהּ חַד עִיגּוּל. וּנְפַל וְנַסְתֵּיהּ חַד מִסְכֵּן וְלָא מַר לֵיהּ מִידִּי בְּגִין דְּלָא מְסַמְּקָא אַפּוֹי. וַחַמָּא הַהוּא תַלְמִידָא גַּו גַּנִּין גַּו פַּרְדֵּיסִין גַּו מַבּוּעִין דְּמַיָּא. וַחַמָּא לְבַר מַעְייָן מוּכָּס קַייָם עַל גֵּיף נַהֲרָא. בְּעֵי מַמְטֵי מַיָּא וְלָא מַטֵּי. וַחַמָּא לְמִרְיָם בַּת עֲלֵי בְצָלִים תַּלְייָא בְחִיטֵּי בִיזַייָא. וְאִית דָּֽמְרִין. תִּרְעַת גֵּהִינָּם קְבִיעָא גַּו אוּדְנָהּ. אֲמַר לוֹן. [לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּגִין דַּהֲוָת צַייְמָא וּמְפַרְסִייָהּ לִמְגִי[רְ]תָהּ. וְאִית דָּֽמְרִין. דַּהֲוָת צַייְמָא חַד יוֹם וּמְקַזָּה לָהּ תְּרֵי. אֲמַר לוֹן.] 29a G עַד אֵימַת כָּדֵין. אָֽמְרֵי לֵיהּ. עַד דְּיֵיתֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נַסְבִּין לָהּ מִן גַּוא אוּדְנָהּ וִיהָבִין לָהּ גַּו אוּדְנֵיהּ. אֲמַר לוֹן. וּמַה הוּא סוּרְחָנֵיהּ. אָֽמְרֵי לֵיהּ. דִּנְדַר עַל נַפְשֵׁיהּ וַאֲמַר. אִי אִתְעֲבִיד נְשִׂייָא קְטָלִי לְכָל חָרָשַׁייָא. וְהֵיידַן עֲבִיד לֵיהּ נָשִׂיא וְלָא קְטָלוּן. אֶלָּא תוּמְנִין נָשִׁים בִּמְעָרַת אַשְׁקְלוֹן מְחַבְּלין עָֽלְמָא. זִיל וָמַר לֵיהּ. אֲמַר לוֹן. גַּבְרָא רַבָּא הוּא וְלֵית הוּא מְהֵימְנָתִי. אָֽמְרֵי לֵיהּ. עִינְווָן הוּא סַגִּי וּמְהֵימְנָתִיךְ. וְאִין לֵית מְהֵימְנָתִיךְ אָפִּיק עֵינֵיךְ וְיָבֵא גַּוא יָדָךְ. אָפִּיק עֵינֵיהּ וִיהַב גָּו יָדֵיהּ. אָֽמְרוּ. חָֽזְרָת וְאִשְׁתָּווָת לַחֲבֵירָתָהּ. אֲזַל וָמַר לֵיהּ. בָּעָא מֵיעֲבַד סֵימָנֵיהּ קוֹמוֹי אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ צָרִיךְ. אֲנָא יְדַע דַּתְּ גַּבְרָא חֲסִידָא. אַף עַל פִּי כֵן בְּלִיבִּי חַשְׁבֵית בְּפוּמִי לָא אַמְרֵית. וַהֲוָה יוֹם סַגְרִיר. נְטַל תְּמַנִּין גּוּבְרִין בְּחִירִין לְבוּשִׁין מָאנִין נְקִיין וּנְסַב עִמּוֹן תְּמַנִּין קִידְרִין חַדְתִּין. אֲמַר לוֹן. כַּד נָא צְפַר לַבְּשִׁין מָנֵיכוֹן. וְכַד נָא צְפַר תִּנְייָנוּת עוּלּוּ. כֵּיוָן דְּאָעַל לִמְעָרַת אַשְׁקְלוֹן אֲמַר. אוים אוים. פִּתְחוּן לִי. מִן דִּידְכוֹן אֲנָא. כֵּיוָן דְּכָנַס. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי פִיתָּה. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי תַבְשִׁילָה. חָדָא אָֽמְרָה מַה דָאָֽמְרָה וּמַייתֵי חַמְרָא. אָֽמְרוּן לֵיהּ. מָה אִי[ת] בָּךְ עֲבַד. אֲמַר לוֹן. אִי בִּי עֲבִידְנָא צְפַר תְּרֵין זִימְנִין וּמְעַיַיל לְהָכָא תּוּמְנִין גּובְרִין בְּחִירִין לְבוּשִׁין מָאנִין נְקִיים חֲדִי וּמַחְדִּי לְכוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לוֹן נָן בְּעָייָן. כֵּיוָן דִּצְפַר לָֽבְשׁוּ מָנִין נְקִייִם. כֵּיוָן דִּצְפַר תִּנְייָנוּ עָלוּ כּוּלְהוּ כְּחָדָא. רְמַז לוֹן. כָּל חַד מִינְּכוֹן יִטּוֹל חָדָא וִיטַלְטְלֶינָּה מֵאַרְעָא. וְלָא מַצְלַח מַי דוּ עַבְדָּה. וַהֲוָה אֲמַר לְהַהִיא דְאַייְתַת פִּיתָּה. אַייְתִי פִיתָּא. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. אַייְתִי תַּבְשִׁילָא. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. אַייְתִי חֲמַר. וְלָא מַתְייָא. וְהוּא אֲמַר. אַייְתִי לִצְלִיבָא. כֵּן עֲבַד לְכוּלְּהִי. הַייְנוֹ דְּתַנִּינָן. שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח בְּאַשְׁקְלוֹן. וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָכֵן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
עובדא דאשקלון. דלקמן מסייע ליה:
ולא אתגמל חסד. לא נהגו בו כבוד כראוי ובאותו פעם מית בר מעיין מוכס והיה רשע ובטלו כל העם ממלאכתן לילך ולגמול חסד עם זה והיה זה התלמיד חבירו בוכה ומצטער אם ח''ו אין לשונאי ישראל כלום בשכרן:
לא תבזה בני מרך. ואל תהרהר אחריו חלילה שהכל בצדק ובמשפט שזה הרשע עשה איזה מצוה וקבל בזה שכרו וזה הצדיק עשה עבירה אחת וקיבל בזה עונשו:
חס. ליה שיעבור עבירה גמורה:
עבד אריסטון. עשה סעודה לשר החיל עם עבדיו ולא באו ואמר יבאו עניים ויאכלו דבלאו הכי יתקלקל:
ואיכא דאמרי שהיה מהלך בדרך והוה תחת שחיו ככר לחם אחד ונפל ולקח עני אחד ושתק ולא רצה לביישו:
וחמא. והראהו עוד לזה בחלום שאותו תלמיד מתענג בדשן נפשו וזה הרשע בר מעיין מוכס חסר כל ונפשו ברעה תתמוגג ונראה שעומד על שפת הנהר ורוצה להגיע למים להשיב נפשו ואינו מגיע וכל זה לדמיון אשר אין לנפשו מנוחה והשקט לא יוכל:
וחמא. ועוד הראו לו למרים בת עלי בצלים שהיא נתלית בחיטי דדיה. עטיניו מלאו חלב תרגומו בזיהוי אתמלאו חלבא:
ואית דאמרין וכו'. וחסר כאן והתם גריס אמר לון למא דא כן אמרו ליה דהות ציימא ומפרסמא ואית דאמרין דהוות ציימה חד יומא ומקזה לה תריי. כלומר על יום אחד שהיה מתענה היתה מתענגת ומרבת באכילה ושתייה נגד. שני ימים:
עד אימת כדין. יהא עונשה:
ומה הוא סורחניה. כל כך ואמרו לו על שקיבל על עצמו ואם יתמנו אותו לנשיא יהרוג לכל המכשפות המצויות והן עכשיו נתמנה לנשיא ואינו משגיח על אלו שבמערת אשקלון שמחבלין את העולם בכשפים לך ואמור לו זה שעכ''פ יתקן זה:
ולית הוא מהימנתי. לא יאמין אותי:
ואין. ואם לא יאמין לך תעשה מופת זה בפניו ותוציא עיניך ממך עכשיו ויבא העין אל ידך ועשה כן ואמרו לו שאח''כ יחזור אותה והחזיר והיתה שוה לחבירתה כבראשונה וזה האות והמופת תעשה בפני שמעון בן שטח ויאמין בך והלך וסיפר לו ורצה לעשות הסימן לפניו ואמר לא צריך יודע אני שאיש חסיד אתה ואינך משקר ובאמת שלא קבלתי עלי הנדר הזה בפי אלא בלבי הייתי חושב כך וכן אעשה היום והיה יום גשם והלך ולקח שמונים בחורים לבושין נקיים שהיו מטמיניך מלבושיהן בכדים וקדרות חדשות ונתן להם הסימן אם אני מצפצף פעם אחת תלבישו עצמיכם ובפעם השני תכנסו למערה ותעשו כמו שעשו אח''כ:
אוים אוים. מלשון שלהן פתחו לי משלכם אני ומכשף כמותכן:
חדא אמרה מה דאמרה. בכישוף והביאה פת וכו':
מה אית בך עבד. ומה יכולת יש בידך לעשות:
אית בי עבד אנא צפר וכו'. שישמחו ומשמחין אתכן:
לון אנן בעיין. להם אנו רוצין וכו':
ויטלטלינה מארעא. שכשמגביהין אותן מן הארץ שוב אין בהן כח לעשות כישוף ואינן מצליחין במה שעושין ולקח לכולן ותלן היינו דתנינן על מעשה זו אמרו שמנים נשים תלה וכו' מפני שהשעה צריכה לכך:
Sanhedrine
Daf 29b
משנה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוּ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. אֶלָּא שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מְתוּקָּנִין לְבֵית דִּין אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין וְאֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין׃
Traduction
Du reste, il ne faut pas même laisser un simple mort toute la nuit sans l’enterrer, à moins qu’on ne retarde l’enterrement pour préparer les objets nécessaires, tels que bière et linceul. Le supplicié n’est pas enterré dans le caveau de la famille; le tribunal avait deux cimetières publics, un pour les condamnés à avoir le cou coupé, ou à être étranglés, et l’autre pour les condamnés à être lapidés ou brûlés.- (177)La Guemara de ce est traduite au (Pessahim 8, 8).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ולא זו בלבד. עובר בלא תעשה אם הלינו:
אלא כל המלין יכו'. דקבור תקברנו כתיב ודרשינן ריבויא לכל המלין את מתו בחנם:
ולא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:
אלא שתי קברות היו מתוקנין לבית דין. לפי שאין קוברין מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:
משנה: אָמַר רַבִּי מֵאִיר בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת. כַּבְיָכוֹל קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב מִצְטַעֵר אֲנִי עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ.
Traduction
R. Meir dit: lorsque l’homme souffre (en punition de ses péchés), comment s’exprime la providence? La tête me pèse; mes bras me semblent trop lourds! Si l’omniscient, partout présent, se désole de ce que le sang des impies est versé, à plus forte raison il déplore le sang des justes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בזמן שאדם מצטער. שפורענות בא עליו בעונו:
מה הלשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:
קליני. איני קל מראשי:
הלכה: אָמַר רַבִּי מֵאִיר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. קַלֵּינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קַל אָנִי. מָאן דָּמַר קַלֵּינִי. לֵית הוּא אֶלָּא קָלִיל. מַה דָמַר. קַל אָנִי. לֵית הוּא אֶלָּא נְטִיל.
Traduction
Dans notre version de la Mishna, il est dit: ''… me pèse''; selon une autre version, il est dit: ''je suis léger (176)En décomposant le mot kloni du texte en 2 mots.''. Au fond, ces 2 versions ne sont pas en opposition entre elles: le terme usité ici a vraiment en vue la légèreté (en ce sens: je ne suis pas léger, et le sujet me pèse): l’autre version vise en réalité (par euphémisme) une charge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן. במתני' קליני ואית תנא תני קל אני ומפרש דלא פליגי במשמעות הענין אלא בלישנא בעלמא:
מאן דאמר קליני לית הוא אלא קליל. כלומר להאי מ''ד אין זה אלא לשון קל ממש וה''ק קל איני אלא כבד עלי הדבר ומאן דאמר קל אני אין קל הזה משמעות קל ממש ואינו אלא לשון נטול וכלומר כבד כדכתיב כובד האבן וניטל החול ומתפרש כפשוטו כבד אני:
הלכה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד כול'. תַּנֵּי. הַמַּעֲבִיר אָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי אָחָא. הָדָא דְתֵימַר בַּאֲרוֹן שַׁיִישׁ. אֲבָל בַּאֲרוֹן עֵץ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ בַּאֲרוֹן עֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין בו משום ליקוט עצמות. לענין שיהא צריך להתאבל עליהן דקי''ל המלקט עצמות אביו ואמו ה''ז מתאבל עליהן כל היום כולו אבל הכא כיון דמעבירו בארון הוא לקברו במקום אחר אין בו משום ליקוט עצמות ממש. וגרסינן להא בפ''ת דפסחים ובפ''ק דמ''ק:
הדא דתימר בארון שיש. דבהא לא הוי כליקוט עצמות ממש משום דבארון של שיש מתקיים ביותר אבל בארון של עץ כיון דעשוי לירקב הוי כמלקט עצמות לקברן במקום אחר ומתאבל עליהן:
ר' יוסי. פליג דאפי' המעביר בארון של עץ כיון דלא ליקט ממש אין בו משום דין ליקוט עצמות:
אלא איזהו ליקוט עצמות. חסר כאן וה''ג שם איזהו ליקוט עצמות מעבירין באיפקרסין ממקום למקום ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתעכל הבשר:
כְּתִיב וַיִּתְּנֵ֙ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חוֹטְבֵי עֵצִ֛ים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִ֭ם לָֽעֵדָ֑ה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבַּ֤ח יְי. אֶלָּא שֶׁתְּלָייָן יְהוֹשֻׁעַ בריפן. אָמַר. אֲנִי [לֹא] מַרְחִיקָן וְלֹא מְקָֽרְבָן. אֶלָּא מִי שֶׁעָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה דְּאֶת דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב וְאֶת דַּעְתּוֹ לְרַחֵק יְרַחֵק. וּבָא דָוִד וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹ֣א מִבְּנֵי֧ יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה. וְלָמָּה רִיחֲקָן. עַל שֵׁם וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים וגו'. אָמַר דָּוִד. בָּעֲוֹן ג' דְבָרִים גְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין. עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב פֶּן יִפְתֶּה֭ לְבַבְכֶ֑ם וְסָמִיךְ לֵיהּ וְעָצַ֤ר אֶת הַשָּׁמַ֨יִם֙. גִּילּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב וַיִּמָּֽנְע֣וּ רְבִיבִים וּמַלְק֖וֹשׁ לֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ. שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַֽחֲנִי֭ף אֶת הָאָ֑רֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין. דִּכְתִיב נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָיִין אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת שָֽׁקֶר׃ בָּדַק דָּוִד בְּכָל דְּרָכָיו וְלֹא מָצָא אֶחָד מֵהֶן. הִתְחִיל שׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתוּמִּים. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖דאֶת פְּנֵ֣י יְי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כְּתִיב בַּקְּשׁ֤וּ יְי כָּל עַנְוֵ֣י אָרֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ וגו'. וַיֹּ֣אמֶר יְי עַל שָׁאוּל֙ וְעַל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעוֹנִים׃ עַל שָׁאוּל. שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעוֹנִים׃ שָׁלַח דָּוִד וּקְרָאָן. אָמַר לָהֶם. מַה לָכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל. אָֽמְרוּ לוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם וְסוֹפֵר וַחַזָּן וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. מַה תּוּן בְּעוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ. יֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ … וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיי בְּגִבְעוֹן. אֲמַר לוֹן. וּמָה הֲנָייָה יֵשׁ לְכוֹן אִין אִינּוּן מִתְקַטְּלִין. סְבוּ לְכוֹן כְּסַף וּדְהַב. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֵֽין לָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם שָׁא֣וּל וְעִם בֵּית֔וֹ. אָמַר. דִּילְמָא בְּהַתִּין אִילֵּין מִן אִילֵּין. הֲוָה נְסִיב כָּל חַד וְחַד מִינּוֹן וּמְפַיֵּיס לֵיהּ קוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֵֽין [לָ֜נוּ] כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙. אֵין לִי כְתִיב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד. 29b שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. בּוֹייְשָׁנִין וְרַחֲמָנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. בּוֹייְשָׁנִין דִּכְתִיב לְבַֽעֲבוּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל פְּנֵיכֶם֭ וגו'. רַחֲמָנִין דִּכְתִיב וְנָֽתַן לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים דִּכְתִיב וְשָׁמַר֩ יְי אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת הַבְּרִית֙ וְאֶת הַחֶ֔סֶד. וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן אַחַת מֵהֶן וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹ֣א מִבְּנֵי֧ יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה. וְאַף עֶזְרָא בָא וְרִיחֲקָן. וְהַ֨נְּתִינִ֔ים הָי֥וּ יוֹשְׁבִים בָּעוֹפֶל וְצִיחָ֥א וְגִישְׁפָּא מִן הַגִּבְעוֹנִים. וְאף לְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן. דִּכְתִיב וְהָֽעוֹבֵד הָעִ֑יר יַעַֽבְד֕וּהוּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יַאֲבִידוּהוּ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויתנם יהושע. איידי דאיירי בהאי ענינא דריש ליה לקראי דגבעונים וסוגיא זו כתובה פ' עשרה יוחסין הלכה א':
ניחא לעדה. שנתנם לחוטבי עצים ולשואבי מים:
ולמזבח ה'. מאי היא:
אלא שתלאן יהושע בריפיון. ולמזבח ה' רמז הוא עד שיבא דוד שעתיד לבנות המזבח לבית הבחירה ועל שם שדוד בנה היסודות כדאמרינן בסוכה בשעה שכרה דוד השיתין וכו' והוא יקרב או ירחק אתכם:
ולמה ריחקן עד שם. דכתיב ויהי רעב בימי דוד וגו' ובדק בשנים הללו למצא העון לתלות בו ולא מצא עד ששאל באורים ותומים וכדלקמן:
אשר משפטו פעלו. שהוא עושה משפט ופעלו כאחת שתבע משפטן של הגבעונים ומזכיר ג''כ טובה ופעולתו של שאול דכתיב אל שאול ואל בית הדמים:
שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:
ומה אתון בעון. לכפרה בשביל זה:
דילמא בהתין. שמא מתביישין הן קצתם מפני קצתם ליטול כסף בפניהם ולקח לכל אחד בפני עצמו לפייסו ולא נתפייס והדא הוא דכתיב אין לי כסף וזהב ולא כתיב אין לנו:
שלשה מתנות טובות. והן עיקרי ויסודי המדות טובות:
ואף עזרא בא. וחזר ורחקן דכתיב והנתיני' יושבים בעופל. היו נבדלים ממחנה ישראל להיות עם בפני עצמן א''נ עופל דריש לשון אופל ובמחשך מעשיהם שהם מרוחקים ממדות ישראל:
זה עובד העיר יעבדוהו. הנתינים שהן עובדי העיר שניתנו לחוטבי עצים ולשואבי מים ישארו בעבדותן ובריחוקן ויאבידוהו מכל שבטי ישראל:
מַתְנִיתָא דְלָא כְרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. אַף הָמְגַדֵּף עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
Aussi l’interprétation de la Mishna (6,7) au sujet de la pendaison du blasphémateur n’émane pas de R. Meir, puisqu’il est dit (au contraire): pour le blasphémateur, qu’on laisse séjourner, on transgresse une défense négative.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דלעיל:
דלא כר''מ. לפי הדרשה דדריש הכא:
דאמר אף המגדף עובר בלא תעשה. כלומר מתני' דלעיל דאמרה דאף המגדף אם לן על העץ עובר בל''ת עליו כדדריש ואם לן וכו' מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם וא''כ לתנא דמתני' האי קללת למגדף הוא דאתא וזה דלא כר''מ דאיהו דריש קללת קל לית כדאמר במתני' קל איני ולדידיה לית לן למידרש דקרא במגדף איירי:
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְתֵימַר אָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּנֵי מֵרַב הָיוּ וְגִידַּלְתָּם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. וַיִּתְּנֵ֞ם הַמֶּלֶךְ בְּיַ֣ד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעוּם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְי וַיִּפְּל֥וּ שְׁבַעְתָּם֭ יָחַ֑ד. שְׁבַעְתָּי֭ם כְּתִיב חָסֵר חָד. זֶה מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלָיו דָּוִד וּקְלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁהָיָה גָדוֹל בַּתּוֹרָה. וְהֶעֱבִירוֹ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְקָלְטוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גּוֹמֵר עָלָֽי׃ שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. וְהֵ֨מָּה הוּמְתוּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בִּתְחִילַּת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים. וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת אַיָּ֙ה אֶת הַבֶּגֶד וַתַּטֵּ֨הוּ לָהּ֚ עַל הַצּוּר֙. מָהוּ עַל הַצּוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ. רִבִּי בָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. גָּדוֹל הוּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִילּוּל הַשֵּׁם. בְּקִידּוּשׁ הַשֵּׁם כָּתוּב לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ. וּבְחִילּוּל הַשֵּׁם כָּתוּב וַיִּהְיוּ תְלוּיִים עַ֛ד נִתַּךְ מַ֥יִם עֲלֵיהֶם֭. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי''ו בְּנִיסָן עַד י''ז בְּמַרחֶשְׁוָן. וְהָיוּ הָעוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים. מַה חָֽטְאוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן. עַל שֶׁפָּֽשְׁטוּ יְדֵיהֶן בַּגֵּרִים אֲרוּרִים. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אֵילּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרוּ לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּמָן. הַמִּתְגַּייְרִין לְשׁוּם שָׁמַיִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. הַרְבֶּה גֵרִים נִתְגַּייְרוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל הָֽאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּרִים֙ וַיַּ֣עַשׂ מֵהֶ֗ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֨לֶף֙ נוֹשֵׂא סַבָּ֔ל וגו'.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ויקח המלך את שני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול וגו' ואת חמשת בני מיכל. והא כתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד ואת אמר אכן:
כל שהמזבת קולטו הרי הוא שלו. לחיים:
שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. צדקה את הדין והיינו דכתיב ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם וגו' שזהו בכלל צידוק הדין שהיו תולין זמן רב מתחלת קציר עד נתך המים ונשתנית עליהן מדת הדין מפני קידוש השם:
גדול הוא קידוש השם מחילול השם בחילול השם כתיב לא תלון וגו' ובקידוש השם כתיב ויהיו תלוים וגו'. כצ''ל וכן הוא בעשרה יוחסין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source